שיעורי בית יכולים להיות נושא כאוב אם לא מטפלים בהם כראוי.
אז איך מתמודדים עם הצרה הזו ושל מי בדיוק שיעורי הבית האלה ???
אל תהפכו בשום אופן את שיעורי הבית לזירת קרב ביניכם ובין הילדים !
תזכרו שהאחריות כאן מתחלקת בין 3 גורמים: התלמיד, המורה וההורה.
התלמיד אחראי לדעת מהם שיעורי הבית, להכין אותם ברצינות, לשאול שאלות ולבקש עזרה במידת הצורך.
המורה אחראי לתת שיעורי בית בכמות וברמת קושי המתאימים לתלמיד, לבדוק אותם באופן רציף ולתת משוב אישי, לשים לב לקשיים שעולים בהכנת שיעורי הבית ולפעול בשיתוף פעולה עם התלמיד והוריו.
ההורה אחראי ליצור יחד עם הילד את הזמן והמקום הפיזי והרגשי להכנת שיעורי הבית:
זמן קבוע להכנת שיעורי הבית
לא מיד כשחוזרים מביה"ס וגם לא רגע לפני שהולכים לישון. לפני הכנת שיעורי בית חשוב למצוא זמן למנוחה ולארוחה קלה.
תשתדלו לשמור על איזון בין הזמן המוקדש להכנת שיעורי בית ופעילויות של מנוחה, ארוחה ופנאי- מצב שבו שלוש שעות מוקדשות להכנת שיעורי בית אינו תקין ואינו מועיל לאף אחד !
סביבה מתאימה ללמידה
אסתטיקה וסדר בעיניים עושים סדר גם בראש ובלב, ואת זה גילו הסינים לפני אלפי שנים: תאורה וטמפרטורה נעימה, מקום בטוח ושקט, ריהוט מתאים למידותיו של הילד, מקום קבוע לאחסון החפצים ולא לשכוח ציוד משרדי תקין ומתאים לדרישות:
קחו קופסא יפה ובה כל הציוד הדרוש להכנת שיעורי בית (כגון: מחק, עפרונות, מחדד, מהדק, סיכות, מחורר, סרגל, טושים, צבעים, דבק): כך לא יהיה צורך לקום מספר פעמים כדי לקחת משהו שחסר ולא יהיה צורך להשתמש בציוד מהקלמר ולשכוח אותו בבית...
אל תתפתו לקנות מכשירי כתיבה ומחברות במחירי מבצע חסרי תקדים ובאיכות גרועה. בסוף מגיעים למצב שבו הילד מחדד חצי שעה עפרון שהעופרת שלו שבורה מבפנים, מנסה למחוק את מה שכתב במחברת שהשורות שלה בקושי נראות והדפים בה דקיקים ונקרעים ואחר כך אומרים שלילד יש "בעיית התארגנות" ...
בינינו, ילדים רבים מעדיפים להכין שיעורי בית בכל מקום בבית רק לא ליד שולחן הכתיבה החדש שקניתם להם במיוחד- במיטה, במטבח, על השטיח...
אני בעד לתת להם להכין שיעורים איפה שהם רוצים- אין שום סיבה להפוך את זה למאבק ואם הם מכינים אותם כמו שצריך זה לא משנה בעיני, כי לכתוב ולקרוא ולפתור תרגילים אפשר בכל מקום, גם בחללית, אם מאד רוצים.
יש ילדים שמוזיקה עוזרת להם להתרכז- הם יודעים מה הם צריכים. תקשיבו להם.
בתחילת כתה א' חשוב שתעזרו לילדים לרכוש את ההרגלים הנחוצים להכנת שיעורי בית.
זוהי מיומנות נרכשת שצריך ללמוד, להתנסות ולתרגל: לבדוק מה היו השיעורים, לארגן את הציוד הנדרש, לארגן את הזמן להכנת השיעורים (מה למחר, מה לשבוע הבא), לקרוא את ההוראות ולבדוק את עצמי, להכין את הילקוט למחר ולבדוק שכל הציוד הנדרש נמצא – חוברות, מחברות, לבדוק אם חסר ציוד בקלמר , לחדד עפרונות, לרוקן פסולת.
לעזור אין משמעו לעשות במקום אלא ביחד: מומלץ ללוות את התהליך במילים (ללמד את הילד "כיצד חושבים")- מה כדאי לעשות קודם ומה אחר כך, מה לבדוק ולמה לשים לב.
להיות זמינים
תהיו זמינים לבקשת עזרה של הילד: כלומר להיות קשובים ופנויים.
אם אתם טרודים בעניינים אחרים (מה שיכול בהחלט לקרות), שתפו אותו בכנות וחשבו יחד על פתרון ("עכשיו אני עסוקה מאד עם אחותך הקטנה, כשאבא יגיע הוא יוכל לעזור לך, מה אתה מציע לעשות עד אז ?") : לילדים יש פתרונות מבריקים.
"רק שלא תהיה עליה סטיגמה"
בעיני חשוב שההורה ישתף את המורה בכל בעיה שעולה בהכנת שיעורי הבית, לנתח יחד עם המורה את מוקדי הקושי ולבנות איתה ועם הילד תכנית להמשך. במידת הצורך- בשיתוף אנשי מקצוע נוספים (יועצת ביה"ס, מורת שילוב, מרפאה בעיסוק, מורה להוראה מתקנת, פסיכולוג, נוירולוג, מטפל רגשי...).
אל תהססו לפנות למורה בכל עניין המטריד אתכם- היא מלווה את ילדכם במשך שעות הלימודים ויכולה לסייע מאד.
אם יש לילדכם קשיים שאתם כבר יודעים עליהם לפני כתה א' אני בעד לשתף את המורה כבר בהתחלה- החשש מ"סטיגמה" ומ"סימון" של הילד כ"בעייתי" או "מתקשה" מובן בהחלט אך אם יש קשיים הם יצופו בכל מקרה ודי מהר, ולמה לא לתת לילד שלכם את כל הסיכויים להתחלה טובה ? למה לא להפוך את המורה לשותפה שלכם כבר מהתחלה ?
שהילד ירגיש שיש בכתה מבוגר שהוא בעדו.
הניסיון שלי בקליניקה מראה שזה פשוט עובד. קשיים צפים מהר מאד ורק אתם תוכלו להציג בפני המורה את הילד שלכם באופן שלם- גם את הקשיים שלו וגם את היכולות שלו והכשרונות שלו, שאולי יקח להם יותר זמן לצאת החוצה. תנו לה להכיר מראש גם את החלקים המוכשרים, היצירתיים והנפלאים שלו...
אני בעד לתת למורה כל מידע שיכול להיות רלוונטי ולתת לילד שלכם את כל הסיכויים להצליח על היום הראשון.
להקשיב באמת
ובתשומת לב. זה יעזור לכם לא לפעול ב"אוטומט". תראו לילדכם שאתם "רואים אותו"- רואים את מאמציו, רואים את קשייו, רואים את העדפותיו, את כישוריו. שבחו אותו על מאמציו והתייחסו אליו בנדיבות ובחמלה כשהוא זקוק לעזרתכם- הגישו לו אותה בנדיבות:
- אם קשה לו להכין את שיעורי הבית באופן רציף אולי הוא צריך הפסקה ותנועה ?
הפסקה קלה של 5 דקות בין מקטע שיעורי בית אחד למשנהו (לדוג' לאחר כל עמוד /כל 3 תרגילים/ בין מקצועות שונים) יכולה לעשות פלאים- כל פעילות גופנית מאומצת ומשמעותית כגון: לקלוע 15 קליעות לסל, להשקות עציצים, לנקות חלון או לטאטא, לקפוץ X קפיצות על רגל אחת במשך דקה ולשבור את השיא, לקפוץ בחבל, להוציא את הכלב לסיבוב...
- אם קשה לה להבין את ההוראה, קראו אותה בקול בליווי האצבע כשהילדה מסתכלת ועוקבת במבט.
- חלקו משימות מורכבות לשלבים קטנים ופחות מאיימים.
- הכינו "סרגל אותיות" ו"סרגל מספרים" יחד עם הילדים, שיהיו זמינים בטווח הראיה- סרגלים דומים קיימים בכתה והרמז החזותי מסייע מאד. תרגישו חופשי ועודדו גם את הילדים להתבונן במה שכתוב סביבם כדי לראות דוגמאות לאותיות, מילים ומספרים: שלטים, ספרים, מכשירי טלפון, אריזות של מוצרים שונים, עיתונים ועוד. כך הסמלים מקבלים משמעות בהקשר תרבותי ויומיומי.
והכי חשוב- לשאול את הילדים מה הם חושבים שיעזור להם- הם בדרך כלל יודעים.
