יום שני, 12 בנובמבר 2012

התרגשות גדולה: עוברים דירה

חברים יקרים,

חדשות נפלאות !

לאחר שנה וקצת הבלוג שלי עובר דירה, לדירה גדולה עם הרבה שכנים חדשים- מגזין האינטרנט הנשי saloona.

כולכם מוזמנים להמשיך לבוא ולהתארח, להגיד שלום ולהרגיש בבית, כמו תמיד.
הכתובת החדשה היא:   http://saloona.co.il/yaelwy/

בתקופה הקרובה אפרוק ארגזים ואסדר את החדר שיהיה נעים ונוח ואתם תהנו בינתיים מפוסטים נבחרים בשידור חוזר.

כמובן שאמשיך לשלוח עדכונים לקוראים הקבועים ואתם מוזמנים להרשם באתר saloona כעוקבים אחרי הבלוג שלי וכך להתעדכן באופן אוטומטי כשמתפרסם פוסט חדש.

למי שיש פייסבוק- מוזמנים לעשות like ו- share דרך הבלוג עצמו.

שיהיה חורף נעים וחמים,

יעל








יום שישי, 26 באוקטובר 2012

יום הריפוי בעיסוק העולמי 27.10.12

יקיריי,

מחר, יום שבת, יצויין ברחבי העולם יום הריפוי בעיסוק העולמי.

מטרתו של היום הזה הוא לעורר מודעות בקרב הציבור למקצוע המופלא הזה ולאנשים שעוסקים בו.

מה זה בשבילי להיות מרפאה בעיסוק ?

זה לקום בבוקר לעבודה ולדעת שהעבודה תחזור איתי הביתה, תישן איתי בלילה ותלווה אותי בכל צעד.

זה לדעת שהשכר שלי לא מגיע לשכר המינימום.

זה לא להפסיק ללמוד ולשאול שאלות.

זה לנסות ולהסביר שוב ושוב מה אני באמת עושה- שאני לא מורה והפגישה איתי אינה "שיעור", שאני לא מחלקת ציונים, שאני לא "טכנאית" של אצבעות וחגורות כתפיים, שאני לא "חוג" וגם לא "מרפה" אף אחד.

זה לעמוד על זכותם של ילדים להרגיש אהובים, מוערכים ומצליחים באשר הם.

זה לעזור להורים, מורים וגננות "לחפש מתחת לבלטות" ולמצוא, תמיד, את הדברים הטובים שיש בילד .

זה לעזור לילד ולהורים שלו לקבל את מה שמגיע להם, גם אם הבירוקרטיה מועכת ודורסת.

זה לחשוב מחוץ לקופסא, לאלתר ולהמציא בכל יום מחדש.

זה לאפשר לילד לחוות הצלחה בכל מחיר.

זה להתרגש עד דמעות מהצלחה של ילד: מציור, מכתיבה של שמו, מטיפוס על סולם ומנעילת נעליים.

זה להסתכל על הילד, להקשיב לו באמת ולראות מה אפשר לשנות כדי לאפשר לו להצליח: לפעמים זה בכלל לא הוא, אלא אנחנו, המבוגרים.

זה לדבר עם אמא של ילד בערב, אחרי שכולם הלכו לישון, להקשיב לה ולהגיד לה: "עשית איתו עבודה נפלאה".

זה לקום בכל בוקר ולבחור במקצוע הזה מחדש.

ומה זה ריפוי בעיסוק בשבילכם ?

מוזמנים לכתוב לי כאן ובפייסבוק.

יום ריפוי בעיסוק שמח !

ולקינוח: האתר של העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק: www.isot.org.il







יום שני, 8 באוקטובר 2012

החינוך הוא הדרך. המיצ"ב הוא המטרה ?



"החינוך הוא הדרך. האדם הוא המטרה" .
האמרה הקצרה והיפה הזו מיוחסת לא.ד. גורדון, שנפטר ב- 1922. מאז 1922 עברו שנים רבות, העולם אינו אותו עולם:
כולנו מהירים יותר, יודעים יותר, חכמים יותר, הכל בהישג היד וכמעט מיד.

האמנם ?

מערכת החינוך התפתחה ושודרגה מאד מאז 1922: הכיתות חכמות, הלוחות חכמים, אפילו המחברות חכמות.

האמנם ?

מבחני המיצ"ב, אליהם מתכוננים התלמידים כל השנה הפכו, לצערי, למטרה בפני עצמה ולעתים קרובות מדי נשכחת גם הדרך.

נשכח גם האדם הקטן, בן 7 או 11, האוחז ברעדה בעיפרון וכולו מתוח ונפחד.

מבחן המיצ"ב.

כולנו ראינו את המספרים שניסו במערכת החינוך להסתיר. המספרים שמספרים לנו המון (100 עמודים לכל בית ספר !) ושום דבר בעת ובעונה אחת, כי בסופו של יום לא נדע לעולם מה עבר בראשם של יובל, יונתן או דניאלה.
לעולם לא נדע מה הם באמת רצו לומר, לכתוב, לחשוב, מה הם התכוונו שנדע ונרגיש, מה הם באמת למדו ומה הם באמת יודעים.

את גלעד אני מכירה מאז שהוא תלמיד כתה א' וכיום הוא תלמיד בכתה ב'.
יש לו מורה מקסימה ומיוחדת שאוהבת אותו מאד, גם הוא אוהב אותה. מאד.
כמו תלמידים רבים, בבית הספר שלו כבר התחילו להתאמן ולהתכונן לקראת מבחני המיצ"ב שייערכו בעוד כמה חודשים.
גלעד קיבל משימה בכתב: לכתוב סיפור על פי שתי תמונות שלפניו.
גלעד ישב מול התמונות והדף הריק. התמונות סיפרו לו סיפור די עצוב ומייאש על ילד שחבריו צוחקים לו בשל הישגיו בלימודים. כך הראו התמונות.
גלעד מאד רצה סוף טוב עבור הילד הזה שבתמונה. אולי גלעד רצה סוף טוב עבור עצמו.
לאחר שכתב את מה שרואים בתמונות, הוסיף גלעד את מה שלא רואים בתמונות: את מה שקרה אחר כך, אחר הצהריים, כשהילדים שבתמונות נפגשו.
היה לו לגלעד כל כך חשוב לכתוב, שידעו שהסוף בעצם היה טוב.
גלעד ישב מול הדף, חשב, התלבט, בחר את המילים בקפידה, תיקן ומחק ושוב כתב, התרגש עם הדמויות ורקם סיפור של ממש, מתוך נפשו וכאביו.
היה לו חשוב לגלעד שיגמר בטוב. הוא ממש רצה סוף טוב.

אבל הסיפור לא נגמר כל כך טוב.

המורה קראה ואמרה: "זה לא טוב. תמחוק את כל החלק הזה. זאת לא ההוראה ולא רואים את זה בתמונות".
העלבון טיפס לגלעד בגרון. הוא כל כך התאמץ, גם בשבילה, וכתב סיפור כל כך יפה עם סוף ממש טוב.

גלעד אמר לאמא שלא יכתוב עוד סיפורים לעולם.

אני יודעת שהמורה של גלעד היא מורה מצוינת ואישה טובה. אני יודעת שהיא עובדת קשה, בוקר וערב ושהשכר שלה מביש. אני יודעת שהיא עושה ככל יכולתה כדי לעמוד בציפיות של המערכת בה היא עובדת. אני יודעת שהיא מאד מאד רוצה שגלעד יצליח במיצ"ב, שכל הכתה שלה תצליח.

אני יודעת שאפשר גם אחרת. אני יודעת שגם היא היתה רוצה אחרת.

גלעד אולי באמת יצליח וביה"ס שלו אולי יקבל ציונים גבוהים וכולם יהיו גאים ומאושרים כשיתפרסמו בשנה הבאה.
אבל משהו כאן הלך לאיבוד.
בדרך למיצ"ב נמחקו חדוות היצירה, החשיבה המקורית, הביטוי העצמי וההתרגשות שבהמצאה.

אולי המטרות של המיצ"ב הן טובות וראויות- לבדוק, לבקר ובעיקר לשפר.
אבל, בדרך, בשם החינוך, מפספסים את המטרה.

ולקינוח, אלברט איינשטיין המופלא, שתמיד נשאר רלוונטי, לא משנה כמה זמן חלף:
"זה ממש פלא ששיטות ההוראה המודרניות עדיין לא החניקו לחלוטין את חדוות החקירה. זוהי טעות חמורה להניח שניתן לקדם את ההנאה מהתבוננות ובדיקה באמצעים של כפייה וחובה."

יום רביעי, 12 בספטמבר 2012

יום הולדת שמח ושנה טובה !



לפני שנה נולד הבלוג הזה.
כמעט מדי שבוע כתבתי לכם מהלב ומהבטן ואתם הייתם כאן כדי לקרוא, להגיב, להתרגש- מישראל, ארה"ב, יפן, רוסיה, הולנד, אנגליה ועוד.
אני לא מאמינה שחלפה לה שנה...
תודה לכם על הביקורים והמילים החמות : בבלוג, בדוא"ל, בטלפון, בפייסבוק ואלו שנפגשתי עמם פנים אל פנים.
זו היתה שנה מרגשת, בה גם נפתחה הקליניקה שלי, ואני מקוה שגם השנה הקרובה תהיה מלאה בהזדמנויות חדשות ומרגשות.
אני מאחלת לכולנו, מכל הלב, שתהיה שנה טובה:
שנשמח על הדברים הקטנים
שנאפשר לעצמנו ולאחרים את האפשרות לטעות ולתקן
שנמצא "מתחת לבלטות" את הדברים הטובים
שנהיה קרובים למי שאנחנו אוהבים
שנדע לפתוח את הלב למי שזקוק לנו
שנהיה מעורבים בנעשה סביבנו
שנזכור ש: "אתמול זה אתמול והיום זה היום"
(שלומית כהן-אסיף, "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק").

ממני מכל הלב.

ולקינוח:
הפעם קינוח מתוק מתוק (מתנה טעימה לראש השנה למי שאתם ממש אוהבים):
אני שולחת לכם במתנה את המתכון הסודי לריבת עגבניות (שקבלתי לפני כ-17 שנה מהטבח בחדר האוכל של קיבוץ יד מרדכי, בתקופת השל"ת שלי שם):
שמים בסיר גדול (הריבה "עולה" במהלך הבישול ועלולה לגלוש):
קילו סוכר, קילו עגבניות קצוצות (עם גרעינים וקליפות, אפשר גם עגבניות שרי חצויות), חצי לימון פרוס (עם הקליפה והחרצנים), 2-3 מקלות קינמון, 3-4 מסמרי ציפורן (לא חובה, למי שאוהבים מתובל).
מבשלים על האש ומערבבים עם כף עץ עד שמקריש. איך יודעים שהריבה מוכנה? מניחים במקפיא צלחת קטנה למשך דקה. על הצלחת הקרה שמים כפית מהריבה המתבשלת. לאחר עושים "שביל" על הריבה עם אצבע רטובה. אם ה"שביל" נסגר- הריבה עדיין אינה מוכנה. אם השביל נשאר- הריבה מוכנה ואפשר להוריד מהאש. חשוב להזהר מבישול יתר.
מאחסנים בצנצנות מעוקרות (שטופות, שבושלו במים רותחים למשך 5 דק').
לא יאמינו לכם שאילו עגבניות...





יום שלישי, 14 באוגוסט 2012

קסם בקצות האצבעות

חברים יקרים,

כפי ששמתם לב, גם אני קצת בחופש לאחרונה אבל הנה משהו "ששווה לכתוב עליו הביתה":

אחד הדברים המופלאים מעשה ידי אדם בעיני זו סריגה- לוקחים חוט, מסרגה או שתיים והנה יוצרים עולם ומלואו. יש מאין.

מה יש בעיסוק הזה עם החוטים שגורם לכזו הנאה צרופה- ללב היוצר וללב המקבל ?

בכל התרבויות, בכל התקופות, לבד ובחברותא, ישבו נשים (בעיקר) וסרגו. יש משהו משפחתי, בין-דורי, חם, מלטף, מחבק, רך ואוהב בסריגה.

סריגה באה מאהבה.

אמא שלי לימדה אותי לסרוג כשהייתי בת 5 והייתי חולה בבית.
אז, בין "רגע עם דודלי" ו"שכונת חיים" בשחור לבן למדתי לסרוג בצמר ירוק עם שתי מסרגות.
כמובן שגם אחי, שראה אותי סורגת, קינא ורצה ללמוד גם. היום מסתובב בחיל האויר רב סרן שיודע לסרוג....

מאז סרגתי צעיפים לבובות ולעצמי, אפודה אחת לברבי ולא נשכח את הניסיון האמיץ והאומלל לסרוג סוודר ללידור (שסופו היה שמיכה נעימה לפויה החתולה זצ"ל).

אמנם סריגה זהו בילוי של חורף אבל גיליתי לאחרונה את סריגת האצבעות- אושר גדול בכף ידכם !

הנה סרטון קל ופשוט המדגים כיצד לסרוג באצבעות- אם אני הצלחתי כל אחד יכול, ילדים מגיל 7 - בקלות רבה:

http://www.youtube.com/watch?v=t3LKAlDz9ig

בחיפושיי אחר צמר באיזור מודיעין הכרתי את אלונה ארובס.
אלונה המקסימה , סורגת בחסד, מנהלת את פורום "סריגה" בתפוז ויש לה גם בלוג משגע העוסק כולו בסריגה. אצלה קניתי צמר עבה ואיכותי לסריגת אצבעות ולבקר אצלה בבית זו חויה בפני עצמה. אלונה גם עורכת בביתה סדנאות סריגה בנושאים שונים- שווה להכנס לבלוג שלה ולהתרשם. הנה הקישור לבלוג של אלונה ותמסרו לה ד"ש ממני:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?foldername=alonaarobas&skip=1

ולקינוח:

איך אפשר בלי ספר שמחמם את הלב ?  "סבתא סורגת" מאת אורי אורלב:

"סַבתא זֶקֵנָה זקנה זקנה
לא הֵביאָה סַל, לא מִזוודָה עם בּגָדים
רַק זוּג מַסרֵגות וּמַקֵל נְדוּדִים.

עברה בעיר, לא מצאה דירה,
אז ישבה בשדה על אבן קרה.
וסרגה לעצמה נעלי בית יפות
בשביל רגליה העייפות..."

ספר שהקסים אותי בילדותי וגם ילדיי הקשיבו לו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב....

יום שני, 16 ביולי 2012

הזמנה לאירוח בפורום ADHD

יקיריי,

ביום שלישי הקרוב, 17.7.12 , בין השעות 21:00-22:30 אני מתארחת כמומחית בפורום הפרעות קשב ADHD  של תפוז.

להלן הקישור:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?forumid=201

אתם מוזמנים להתארח וכמובן להזמין חברים...

המשך חופשה נעימה !


ולקינוח:
אתם כבר יודעים שאני מאד אוהבת להמליץ על פעילויות של ילדים ומבוגרים יחד.
 אז אני שולחת לכם במתנה את הלינק לבלוג המקסים של ורד, הורים וילדים יוצרים יחד מהטבע- עם כמה רעיונות פשוטים וכיפיים, מאמצעים יומיומיים לפעילות משותפת בחופש הגדול:
כמה פשוט ככה מקסים !

http://vered.leap.co.il/blog/ideas-for-summer/

יום שבת, 30 ביוני 2012

אז מה אתם עושים בחופש ?



אחרי שהצטיינו בלימודים, למדנו למבחנים, עשינו דגמים ועבודות חקר, גזרנו אביזרי עזר, דאגנו לחולצות בית-ספר נקיות, מרחנו סנדויצ'ים כל בוקר (יותר מ-200 בשנה כפול מספר הילדים שיש לכם במערכת החינוך...), מצאנו פתרונות יצירתיים בזמני חופשות ומחלות, הכנו עוגות למסיבות, התנדבנו לועד הורים, התיצבנו לתורנויות "נשק וסע", הסענו לחוגים, חרפנו נפשנו במדורות ל"ג בעומר ובטיולים שנתיים , נצלינו בשמש בטקסים, הגיע הרגע הגדול מכולם, ממנו יראנו:

חופשת הקיץ.

כן, היא הגיעה. היא כבר כאן. 

לנשום עמוק. לספור לאט עד 10, לשתות מים קרים. נעבור את זה. ביחד.

אז איך עוברים חודשיים (פחות שלושה ימים שנחטוף בחזרה בין כסה לעשור או בין עשור לסוכות) של חופשה ?

לאט, לאט, בלי לחץ, תראו איך הזמן עובר מהר כשנהנים:

  1. קייטנות:  מסודרים עד סוף יולי, יש גם קיטנות המשך עד 10 לאוגוסט למי שצריך.
פלוס פטור מסנדויצ'ים בבוקר.

 עבר חצי, איך אני בשבילכם ?

ועכשיו לחצי השני:

  1. "חילופי סטודנטים": אם יש בני דודים או חברים שגרים במקום אחר, נחמד להתארח ליומיים שלושה או יותר, מחליפים אוירה ואויר ולכם יש חופש לרענון הזוגיות.
חיסרון: גם תורכם לארח יגיע...

  1. תכנון מראש: צחוק בצד, זה יכול להקל על כולם את החיים. מכינים לוח, עם הילדים, ובו מתכננים פעילויות לשבוע הקרוב, בכל יום. מגוון, יצירתי, נותן לילדים הזדמנויות לפעילויות שהם לא תמיד עושים, יש אפשרות לשלב אחים בגילאים שונים וכמובן להזמין חברים. אפשר לתכנן פעילויות כגון בריכה, סרט, באולינג, ספריה (אחלה מזגן!) ואפשר גם לתכנן ימים מיוחדים בבית:
 יום בישול:
מכינים יחד מתכונים קלים, הזדמנות נפלאה לחוש, לטעום, לגעת, לתכנן, ליצור, להנות ביחד, להשתמש בחומרים וכלים שונים, לפתוח אריזות מסוגים שונים ובכך לפתח מיומנויות של שימוש בכלים ותכונות של חומרים, מיומנויות שפתיות וקוגניטיביות- לשיים, לתאר, לספר, לשאול שאלות, לזכור, למיין, לתכנן, לארגן את הסביבה, בקרה עצמית ועוד. הזדמנות נפלאה לקרוא (מתכון) ולכתוב (שלט למסעדת הבית, תפריט היום וכו'). גדולים וקטנים יכולים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו, והתוצאה- יאמי !
ספרי בישול מומלצים:
אפיה זה משחק ילדים/קרין גורן
פיצה פיתה/דנית סלומון
ילדים מבשלים/רות סירקיס
קיץ שמח במטבח/איילת הירשמן

 יום אינדיאנים:
ילדים עד גיל 8 יכולים מאד להנות וגם מבוגרים: מכינים אוהלים משמיכות וכריות (באמצע הסלון כמובן, הכי כיף), מכינים כתרים של אינדיאנים (רצועות בריסטול ונוצות), שרשראות (חוטי פלסטיק, קשיות גזורות ונוצות), חץ וקשת (מקל של צ'ופסטיק ובקצה נוצה וקולב שעליו מתוחה רצועת גומי תחתונים), קצת איפור אינדיאני (פסים על הפנים משאריות האיפור של פורים), ממציאים לכל אחד שם "אינדיאני" בהתאם לתכונות אופי או מראה (וגם כותבים את השמות על שלט ליד האוהל), נהנים מהיצירה, עובדים עם כלים וחומרים שונים, משחילים, גוזרים, מדביקים, מהדקים, קושרים, כותבים וכמובן מצלמים !

 יום אדום:
מתאים יותר לצעירים (עד גיל 4-5): מתכננים עם הילדים יום שכולו אדום- לובשים אדום, אוכלים מאכלים אדומים, מציירים באדום, מקשטים את הבית בבלונים אדומים וסרטים אדומים וכל דבר אחר שקשור לאדום. כמובן שזה יכול להיות גם צהוב או ירוק או חום (שוקולד.....)

 יום אולימפיאדה:
האולימפיאדה בפתח וזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להעשיר את עולם הידע בכל הקשור למדינות, עמים,  ענפי ספורט שונים ועוד.
מצאתי בספריה ספר מקסים, המעודכן לאולימפיאדה הקודמת:
 "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"/ג'ייסון פייג' http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=901909
הספר מרכז את המידע על כל המשחקים האולימפיים בעת החדשה, טבלאות עם כמות המדליות של כל מדינה, תיאור של ענפי הספורט השונים, צילומים מרהיבים, עובדות מעניינות וגם "שיאים" של הטבע. מומלץ בחום !
אפשר לארגן בבית אולימפיאדה- להכין מדליות לזוכים (מציירים, כותבים, צובעים, גוזרים, קושרים סרט), להמציא ענפי ספורט שונים ומשונים: שיא קפיצות על רגל אחת, שיא כדרורים, שיא מסירות כדור בלי שיפול על הרצפה, זמן שיא בסידור המיטה, זמן שיא ב"להתלבש בעצמי"- לילדים עם הפרעת קשב יכול להיות מצוין !
כיוון שמדובר בחגיגה בינלאומית, אפשר לחפש באטלס ("האטלס הראשון שלי" בהוצאות שונות) דגלים ומדינות שונות, ערי בירה ומאכלים מאותה ארץ. ספר מצויין על מאכלי עמים לילדים: "ספר הבישול של ילדי כל העולם"/אנג'לה וילקס.
וכמובן שאפשר לצפות ולעקוב אחר המשחקים האולימפיים בטלויזיה.
וזה מוביל אותנו ל...

שבוע עמים (יום יפן, יום איטליה, יום ארצות הברית, יום צרפת, יום סין, יום ישראל):
לא חייבים את כל השבוע, אפשר גם יום אחד:
מכינים דגלים של אותה מדינה, לומידם מהי עיר הבירה ומוצאים תמונות של כמה אתרים מפורסמים (google earth ותמונות כמובן) לומדים כמה מילים שימושיות בשפה השלטת (דרך האינטרנט), אוכלים מאכלים מאפיינים (פיצה, המבורגר, פלאפל, סושי, בגט...), לומדים שיר בשפה השלטת, מאלתרים תלבושות או מתחפשים במה שנשאר מפורים , כותבים שלטים בשפה השלטת (ברוכים הבאים, שירותים, שם המדינה), אפשר לצלם פרסומת לאותה מדינה...

יום משחקים של פעם:
סבתא סורגת, גומי, חבל, גוגואים, קלאס, חמור חדש ועוד.. המשחקים האלו נפלאים וכיפים ויש להם תרומה רבה להתפתחות, ללמידה, לפיתוח מיומנויות חברתיות, מוטוריות, כתיבה, חשבון, מה שתרצו. 


טיולים בארץ:
למי מאיתנו שנשארו לשמור על המולדת (ונשארו בבית בחושך אחרי שכולם טסו לחו"ל), ישנם מסלולי טיול מקסימים וכיפים לכל המשפחה.
שני אתרים מומלצים למשפחות מטיילות:
אתר מפה: www.mapa.co.il ניתן לקבל מידע רב בחינם על טיולים שונים ואירועים ברחבי הארץ. נגישות מלאה לכל המידע באתר היא בתשלום.
אתר טיולי: http://www.tiuli.com/ אתר חינמי, בו מידע על מסלולי טיול רבים לפי איזורים, נושאים, סוג טיול ועוד.
המומלצים שלי לקיץ: שמורת הסטף (היינו היום והיה כיפי ורטוב), נחל השופט, שמורת תל דן, שמורת נחל עמוד (שנה שעברה היינו עם ילדים צעירים, היה נפלא), המג'רסה, רמת הנדיב.

שתהיה לכולנו חופשה נעימה ובטוחה !