קסם בקצות האצבעות

חברים יקרים,

כפי ששמתם לב, גם אני קצת בחופש לאחרונה אבל הנה משהו "ששווה לכתוב עליו הביתה":

אחד הדברים המופלאים מעשה ידי אדם בעיני זו סריגה- לוקחים חוט, מסרגה או שתיים והנה יוצרים עולם ומלואו. יש מאין.

מה יש בעיסוק הזה עם החוטים שגורם לכזו הנאה צרופה- ללב היוצר וללב המקבל ?

בכל התרבויות, בכל התקופות, לבד ובחברותא, ישבו נשים (בעיקר) וסרגו. יש משהו משפחתי, בין-דורי, חם, מלטף, מחבק, רך ואוהב בסריגה.

סריגה באה מאהבה.

אמא שלי לימדה אותי לסרוג כשהייתי בת 5 והייתי חולה בבית.
אז, בין "רגע עם דודלי" ו"שכונת חיים" בשחור לבן למדתי לסרוג בצמר ירוק עם שתי מסרגות.
כמובן שגם אחי, שראה אותי סורגת, קינא ורצה ללמוד גם. היום מסתובב בחיל האויר רב סרן שיודע לסרוג....

מאז סרגתי צעיפים לבובות ולעצמי, אפודה אחת לברבי ולא נשכח את הניסיון האמיץ והאומלל לסרוג סוודר ללידור (שסופו היה שמיכה נעימה לפויה החתולה זצ"ל).

אמנם סריגה זהו בילוי של חורף אבל גיליתי לאחרונה את סריגת האצבעות- אושר גדול בכף ידכם !

הנה סרטון קל ופשוט המדגים כיצד לסרוג באצבעות- אם אני הצלחתי כל אחד יכול, ילדים מגיל 7 - בקלות רבה:

http://www.youtube.com/watch?v=t3LKAlDz9ig

בחיפושיי אחר צמר באיזור מודיעין הכרתי את אלונה ארובס.
אלונה המקסימה , סורגת בחסד, מנהלת את פורום "סריגה" בתפוז ויש לה גם בלוג משגע העוסק כולו בסריגה. אצלה קניתי צמר עבה ואיכותי לסריגת אצבעות ולבקר אצלה בבית זו חויה בפני עצמה. אלונה גם עורכת בביתה סדנאות סריגה בנושאים שונים- שווה להכנס לבלוג שלה ולהתרשם. הנה הקישור לבלוג של אלונה ותמסרו לה ד"ש ממני:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?foldername=alonaarobas&skip=1

ולקינוח:

איך אפשר בלי ספר שמחמם את הלב ?  "סבתא סורגת" מאת אורי אורלב:

"סַבתא זֶקֵנָה זקנה זקנה
לא הֵביאָה סַל, לא מִזוודָה עם בּגָדים
רַק זוּג מַסרֵגות וּמַקֵל נְדוּדִים.

עברה בעיר, לא מצאה דירה,
אז ישבה בשדה על אבן קרה.
וסרגה לעצמה נעלי בית יפות
בשביל רגליה העייפות..."

ספר שהקסים אותי בילדותי וגם ילדיי הקשיבו לו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב....

אז מה אתם עושים בחופש ?

אחרי שהצטיינו בלימודים, למדנו למבחנים, עשינו דגמים ועבודות חקר, גזרנו אביזרי עזר, דאגנו לחולצות בית-ספר נקיות, מרחנו סנדויצ'ים כל בוקר (יותר מ-200 בשנה כפול מספר הילדים שיש לכם במערכת החינוך...), מצאנו פתרונות יצירתיים בזמני חופשות ומחלות, הכנו עוגות למסיבות, התנדבנו לועד הורים, התיצבנו לתורנויות "נשק וסע", הסענו לחוגים, חרפנו נפשנו במדורות ל"ג בעומר ובטיולים שנתיים , נצלינו בשמש בטקסים, הגיע הרגע הגדול מכולם, ממנו יראנו:

חופשת הקיץ.

כן, היא הגיעה. היא כבר כאן. 

לנשום עמוק. לספור לאט עד 10, לשתות מים קרים. נעבור את זה. ביחד.

אז איך עוברים חודשיים (פחות שלושה ימים שנחטוף בחזרה בין כסה לעשור או בין עשור לסוכות) של חופשה ?

לאט, לאט, בלי לחץ, תראו איך הזמן עובר מהר כשנהנים:

1. קייטנות:  מסודרים עד סוף יולי, יש גם קיטנות המשך עד 10 לאוגוסט למי שצריך.

פלוס פטור מסנדויצ'ים בבוקר.

 עבר חצי, איך אני בשבילכם ?

ועכשיו לחצי השני:

2. "חילופי סטודנטים": אם יש בני דודים או חברים שגרים במקום אחר, נחמד להתארח ליומיים שלושה או יותר, מחליפים אוירה ואויר ולכם יש חופש לרענון הזוגיות.

חיסרון: גם תורכם לארח יגיע...

3. תכנון מראש: צחוק בצד, זה יכול להקל על כולם את החיים. מכינים לוח, עם הילדים, ובו מתכננים פעילויות לשבוע הקרוב, בכל יום. מגוון, יצירתי, נותן לילדים הזדמנויות לפעילויות שהם לא תמיד עושים, יש אפשרות לשלב אחים בגילאים שונים וכמובן להזמין חברים. אפשר לתכנן פעילויות כגון בריכה, סרט, באולינג, ספריה (אחלה מזגן!) ואפשר גם לתכנן ימים מיוחדים בבית:

 יום בישול:

מכינים יחד מתכונים קלים, הזדמנות נפלאה לחוש, לטעום, לגעת, לתכנן, ליצור, להנות ביחד, להשתמש בחומרים וכלים שונים, לפתוח אריזות מסוגים שונים ובכך לפתח מיומנויות של שימוש בכלים ותכונות של חומרים, מיומנויות שפתיות וקוגניטיביות- לשיים, לתאר, לספר, לשאול שאלות, לזכור, למיין, לתכנן, לארגן את הסביבה, בקרה עצמית ועוד. הזדמנות נפלאה לקרוא (מתכון) ולכתוב (שלט למסעדת הבית, תפריט היום וכו'). גדולים וקטנים יכולים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו, והתוצאה- יאמי !

ספרי בישול מומלצים:

אפיה זה משחק ילדים/קרין גורן

פיצה פיתה/דנית סלומון

ילדים מבשלים/רות סירקיס

קיץ שמח במטבח/איילת הירשמן

 יום אינדיאנים:

ילדים עד גיל 8 יכולים מאד להנות וגם מבוגרים: מכינים אוהלים משמיכות וכריות (באמצע הסלון כמובן, הכי כיף), מכינים כתרים של אינדיאנים (רצועות בריסטול ונוצות), שרשראות (חוטי פלסטיק, קשיות גזורות ונוצות), חץ וקשת (מקל של צ'ופסטיק ובקצה נוצה וקולב שעליו מתוחה רצועת גומי תחתונים), קצת איפור אינדיאני (פסים על הפנים משאריות האיפור של פורים), ממציאים לכל אחד שם "אינדיאני" בהתאם לתכונות אופי או מראה (וגם כותבים את השמות על שלט ליד האוהל), נהנים מהיצירה, עובדים עם כלים וחומרים שונים, משחילים, גוזרים, מדביקים, מהדקים, קושרים, כותבים וכמובן מצלמים !

 יום אדום:

מתאים יותר לצעירים (עד גיל 4-5): מתכננים עם הילדים יום שכולו אדום- לובשים אדום, אוכלים מאכלים אדומים, מציירים באדום, מקשטים את הבית בבלונים אדומים וסרטים אדומים וכל דבר אחר שקשור לאדום. כמובן שזה יכול להיות גם צהוב או ירוק או חום (שוקולד.....)

 יום אולימפיאדה:

האולימפיאדה בפתח וזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להעשיר את עולם הידע בכל הקשור למדינות, עמים,  ענפי ספורט שונים ועוד.

מצאתי בספריה ספר מקסים, המעודכן לאולימפיאדה הקודמת:

 "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"/ג'ייסון פייג' http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=901909

הספר מרכז את המידע על כל המשחקים האולימפיים בעת החדשה, טבלאות עם כמות המדליות של כל מדינה, תיאור של ענפי הספורט השונים, צילומים מרהיבים, עובדות מעניינות וגם "שיאים" של הטבע. מומלץ בחום !

אפשר לארגן בבית אולימפיאדה- להכין מדליות לזוכים (מציירים, כותבים, צובעים, גוזרים, קושרים סרט), להמציא ענפי ספורט שונים ומשונים: שיא קפיצות על רגל אחת, שיא כדרורים, שיא מסירות כדור בלי שיפול על הרצפה, זמן שיא בסידור המיטה, זמן שיא ב"להתלבש בעצמי"- לילדים עם הפרעת קשב יכול להיות מצוין !

כיוון שמדובר בחגיגה בינלאומית, אפשר לחפש באטלס ("האטלס הראשון שלי" בהוצאות שונות) דגלים ומדינות שונות, ערי בירה ומאכלים מאותה ארץ. ספר מצויין על מאכלי עמים לילדים: "ספר הבישול של ילדי כל העולם"/אנג'לה וילקס.

וכמובן שאפשר לצפות ולעקוב אחר המשחקים האולימפיים בטלויזיה.

וזה מוביל אותנו ל...

שבוע עמים (יום יפן, יום איטליה, יום ארצות הברית, יום צרפת, יום סין, יום ישראל):

לא חייבים את כל השבוע, אפשר גם יום אחד:

מכינים דגלים של אותה מדינה, לומידם מהי עיר הבירה ומוצאים תמונות של כמה אתרים מפורסמים (google earth ותמונות כמובן) לומדים כמה מילים שימושיות בשפה השלטת (דרך האינטרנט), אוכלים מאכלים מאפיינים (פיצה, המבורגר, פלאפל, סושי, בגט...), לומדים שיר בשפה השלטת, מאלתרים תלבושות או מתחפשים במה שנשאר מפורים , כותבים שלטים בשפה השלטת (ברוכים הבאים, שירותים, שם המדינה), אפשר לצלם פרסומת לאותה מדינה...

יום משחקים של פעם:

סבתא סורגת, גומי, חבל, גוגואים, קלאס, חמור חדש ועוד.. המשחקים האלו נפלאים וכיפים ויש להם תרומה רבה להתפתחות, ללמידה, לפיתוח מיומנויות חברתיות, מוטוריות, כתיבה, חשבון, מה שתרצו. 

טיולים בארץ:

למי מאיתנו שנשארו לשמור על המולדת (ונשארו בבית בחושך אחרי שכולם טסו לחו"ל), ישנם מסלולי טיול מקסימים וכיפים לכל המשפחה.

שני אתרים מומלצים למשפחות מטיילות:

אתר מפה: www.mapa.co.il ניתן לקבל מידע רב בחינם על טיולים שונים ואירועים ברחבי הארץ. נגישות מלאה לכל המידע באתר היא בתשלום.

אתר טיולי: http://www.tiuli.com/ אתר חינמי, בו מידע על מסלולי טיול רבים לפי איזורים, נושאים, סוג טיול ועוד.

המומלצים שלי לקיץ: שמורת הסטף (היינו היום והיה כיפי ורטוב), נחל השופט, שמורת תל דן, שמורת נחל עמוד (שנה שעברה היינו עם ילדים צעירים, היה נפלא), המג'רסה, רמת הנדיב.

שתהיה לכולנו חופשה נעימה ובטוחה !

"אלוהים אינו משחק בקוביות..." ואתם?

 אלברט איינשטיין אמר את המשפט המפורסם הזה כשהתייחס לתורה של מכניקת הקוונטים בשנת 1926 (מתוך ויקיפדיה).

ועכשיו לנשום עמוק ולהרגע: לא נעסוק בקוונטים ביום שישי בצהרים, והמרחק ביני ובין מכניקת הקוונטים הוא מרחק של אינסוף שנות אור.. אך מה שאינשטיין ניסה לומר הוא שבטבע אין "הטלת קוביות" ודברים אינם מתרחשים באופן אקראי: עצם קיומם של דברים החבויים מן העין אין משמעותו שאינם קיימים.

מאז עברו הרבה שנים, המון תורות ותיאוריות התחבטו ועדיין מתחבטות בשאלות הרות גורל על הקוביות של אלוהים ואני מודה שזה לא ממש התחום שלי.

אך כדי להגיד דבר כזה צריך להכיר באפשרות לשחק עם האפשרויות.

ואתם?

כמה מאיתנו מעיזים לשחק לפעמים עם המציאות כפי שהיא מוכרת לנו?

כמה מאיתנו מעיזים לעזוב אותה ולשנות את מה שידענו עליה עד כה?

כמה מאיתנו מעיזים לשחק עם האפשרויות?

בעיני, זו אחת האפשרויות להתבונן על משחק.

אמא: "מה זה משחק טוב?"

בת 4: "משחק שכיף לשחק בו... שמשחקים בו ביחד".

פעמים רבות שואלים אותי הורים "על איזה משחק את ממליצה? " או "מה המשחק הזה מפתח?"

בשיטוטי בחנויות המשחקים יש לעתים תחושה שהגעתי לאוניברסיטה הפתוחה ולא לחנות משחקים:

על רוב משחקי הקופסא כתוב "מכתב המלצה" : המשחק משכלל את המוטוריקה העדינה, את הזיכרון, את האחיזה, את יכולת המיון והזיכרון, את הכרת האותיות, הכרת המספרים ועוד ועוד.

בודדים המשחקים שמצויין עליהם שהם מקרבים בין ילדים והורים, גורמים להנאה משותפת, מעודדים סקרנות ושאילת שאלות, מפתחים את הדמיון, היצירתיות ומגמישים את החשיבה.

כל אלה חשובים בעיני הרבה יותר- הם אלו שיביאו לכל השאר.

דווקא המשחקים הפשוטים, ה"עתיקים", אלו שבני אדם המציאו לפני מאות ואלפי שנים הם אלו שמלווים אותנו עד היום ולא במקרה:

הכדור על תצורותיו השונות, בובות מסוגים שונים, תחפושות ומסכות, קוביות, דמקה, שחמט, שש-בש, דוקים, קלפים, משחקי הגרלה- כל אלה היו וממשיכים להיות "מדורות שבט" חוצי תרבויות:

משחקים המזמנים קשר ותקשורת, פעולות עם הגוף ועם חפצים, שימוש בכלים וחומרים שונים, גמישות חשיבתית ויצירתיות.

בדצמבר 2009 , התפרסם מאמר מעניין מאת איתי להט ב"כלכליסט".

למאמר התראיין פסיכיאטר אמריקאי בשם סטוארט בראון. בראון הוא איש חביב, כיום בן 75 בערך, שהמשרד שלו נמצא על צמרת של עץ.

בראיון עמו, מתייחס ד"ר בראון להשלכות אפשריות, שלעתים הינן מרחיקות לכת וקיצוניות מאד, של ילדות ללא משחק, ילדות עם תבניות משחק מעוותות או מוכתבות מראש ומוגבלות ע"י מבוגרים. בעקבות נסיונו המקצועי הוא הקים את המכון הלאומי למשחק.

לדברי בראון:

"הדחף לשחק מקורו הוא בגזע המוח, שבו נעורים הדחפים הבסיסיים שלנו, ובהם חלימה והישרדות. מצד שני, משחק הוא הדחף הראשון שנפגע בזמן של חרדה, איום גופני, רעב או מחלה. ובכל זאת, משחק הוא משהו שמתקיים גם בתנאים הקיצוניים ביותר של זוועה - במחנות ההשמדה."

כשקראתי את המאמר הזה מיד נזכרתי באותה מורה מחנכת במסגרת של חינוך מיוחד שבקשה באופן מפורש מהמרפאה בעיסוק של ר': "היום שיבוא אלייך ללמוד ולא רק לשחק, זה לא בסדר שאתם רק משחקים".

ישנם ילדים שאינם יודעים כיצד לשחק. חלקם עם לקויות למידה, הפרעת קשב, הפרעות בתקשורת והפרעות נפשיות.

ר' בא לריפוי בעיסוק כדי ללמוד לשחק כי הוא לא יודע לשחק. לו היה ר' משחק יותר בביה"ס אולי הוא היה לומד יותר ויודע יותר.

מורה יקרה, ר' צריך לשחק כמה שיותר בבית הספר ולקבל המון שיעורי בית:

לשחק והרבה ! עם ההורים,הסבים, האחים והחברים.

דרך המשחק, דרך ההנאה ודרך ההנעה הפנימית הוא ילמד להשתמש בסמלים ולייצג באמצעותם מושגים, לתקשר, להיות מודע לסביבתו, ילמד להסיק מסקנות, להשתמש בכלים, לפעול עם הגוף, יעשיר את אוצר המילים, ילמד לחשב חישובים ולארגן את החשיבה והשפה.

אם נתבונן בכל תחומי היצירה האנושית נראה שהם נשענים על שימוש בסמלים: אמנות, ספרות, מדע, פילוסופיה,תיאטרון ועוד. תחומים אלה מבטאים את את היכולת האנושית לייצג, יכולת שמתגלה כבר במשחקם של ילדים צעירים מאד.

ואנחנו המבוגרים?

ד"ר בראון טוען שהמבוגרים לא הפסיקו לשחק לגמרי, הם בעיקר החליפו משחקים במשחקי כוח ופיתוי והפרידו בין עבודה למשחק.

אנשים שהתמזל מזלם ורואים במקומות העבודה שלהם מקום משחק, יכולים להיות יצירתיים ומאושרים.

בשנים האחרונות הבינו את זה היטב בעיקר בחברות הייטק ובמשרדי פרסום, שפיזרו במקום העבודה שולחנות פינג פונג ומכונות פינבול והוציאו את העובדים לימי כיף אתגריים. המשחק הביא להגברת היצירתיות ועבודת הצוות.

(וידוי קטן, שישאר בינינו: לפעמים קורה שאני חושבת לעצמי במהלך משחק עם ילד אחד או עם קבוצה שזה לא יאומן שמשלמים לי על הכיף הזה...).

מחקרים מראים שקשישים שמשחקים הם מאושרים יותר ובריאים יותר.

אז... בא לכם לשחק?

בואו להפרד מעט מהמציאות, לפגוש שוב את הילדים שבכם וללמוד על תרומת המשחק להתפתחות האנושית, מהו "משחק טוב" וכיצד לבחור משחקים לילדים בגילאים שונים.

מידע על סדנאות משחק חווייתיות להורים, סבים וסבתות, מורים וגננות ניתן לקבל באתר שלי.

התחלתי עם אלברט איינשטיין, יקיר הבלוג, ואיתו גם אסיים:

"דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון - אינסופי."

מקסים, לא?

הפעם קינוח מתוק במיוחד:

סרטון מרגש ומדהים על ילד אחד בארה"ב עם רעיונות גדולים מהחיים ומבוגר אחד שמאפשר לילד שבתוכו לשחק וקורא לכולנו להצטרף:

http://vimeo.com/40000072

למעוניינים לקרוא את הראיון המלא עם ד"ר סטוארט בראון במאמרו של איתי להט, פורסם ב"כלכליסט", 17.12.09 : 

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3373238,00.html