אז מה אתם עושים בחופש ?

אחרי שהצטיינו בלימודים, למדנו למבחנים, עשינו דגמים ועבודות חקר, גזרנו אביזרי עזר, דאגנו לחולצות בית-ספר נקיות, מרחנו סנדויצ'ים כל בוקר (יותר מ-200 בשנה כפול מספר הילדים שיש לכם במערכת החינוך...), מצאנו פתרונות יצירתיים בזמני חופשות ומחלות, הכנו עוגות למסיבות, התנדבנו לועד הורים, התיצבנו לתורנויות "נשק וסע", הסענו לחוגים, חרפנו נפשנו במדורות ל"ג בעומר ובטיולים שנתיים , נצלינו בשמש בטקסים, הגיע הרגע הגדול מכולם, ממנו יראנו:

חופשת הקיץ.

כן, היא הגיעה. היא כבר כאן. 

לנשום עמוק. לספור לאט עד 10, לשתות מים קרים. נעבור את זה. ביחד.

אז איך עוברים חודשיים (פחות שלושה ימים שנחטוף בחזרה בין כסה לעשור או בין עשור לסוכות) של חופשה ?

לאט, לאט, בלי לחץ, תראו איך הזמן עובר מהר כשנהנים:

1. קייטנות:  מסודרים עד סוף יולי, יש גם קיטנות המשך עד 10 לאוגוסט למי שצריך.

פלוס פטור מסנדויצ'ים בבוקר.

 עבר חצי, איך אני בשבילכם ?

ועכשיו לחצי השני:

2. "חילופי סטודנטים": אם יש בני דודים או חברים שגרים במקום אחר, נחמד להתארח ליומיים שלושה או יותר, מחליפים אוירה ואויר ולכם יש חופש לרענון הזוגיות.

חיסרון: גם תורכם לארח יגיע...

3. תכנון מראש: צחוק בצד, זה יכול להקל על כולם את החיים. מכינים לוח, עם הילדים, ובו מתכננים פעילויות לשבוע הקרוב, בכל יום. מגוון, יצירתי, נותן לילדים הזדמנויות לפעילויות שהם לא תמיד עושים, יש אפשרות לשלב אחים בגילאים שונים וכמובן להזמין חברים. אפשר לתכנן פעילויות כגון בריכה, סרט, באולינג, ספריה (אחלה מזגן!) ואפשר גם לתכנן ימים מיוחדים בבית:

 יום בישול:

מכינים יחד מתכונים קלים, הזדמנות נפלאה לחוש, לטעום, לגעת, לתכנן, ליצור, להנות ביחד, להשתמש בחומרים וכלים שונים, לפתוח אריזות מסוגים שונים ובכך לפתח מיומנויות של שימוש בכלים ותכונות של חומרים, מיומנויות שפתיות וקוגניטיביות- לשיים, לתאר, לספר, לשאול שאלות, לזכור, למיין, לתכנן, לארגן את הסביבה, בקרה עצמית ועוד. הזדמנות נפלאה לקרוא (מתכון) ולכתוב (שלט למסעדת הבית, תפריט היום וכו'). גדולים וקטנים יכולים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו, והתוצאה- יאמי !

ספרי בישול מומלצים:

אפיה זה משחק ילדים/קרין גורן

פיצה פיתה/דנית סלומון

ילדים מבשלים/רות סירקיס

קיץ שמח במטבח/איילת הירשמן

 יום אינדיאנים:

ילדים עד גיל 8 יכולים מאד להנות וגם מבוגרים: מכינים אוהלים משמיכות וכריות (באמצע הסלון כמובן, הכי כיף), מכינים כתרים של אינדיאנים (רצועות בריסטול ונוצות), שרשראות (חוטי פלסטיק, קשיות גזורות ונוצות), חץ וקשת (מקל של צ'ופסטיק ובקצה נוצה וקולב שעליו מתוחה רצועת גומי תחתונים), קצת איפור אינדיאני (פסים על הפנים משאריות האיפור של פורים), ממציאים לכל אחד שם "אינדיאני" בהתאם לתכונות אופי או מראה (וגם כותבים את השמות על שלט ליד האוהל), נהנים מהיצירה, עובדים עם כלים וחומרים שונים, משחילים, גוזרים, מדביקים, מהדקים, קושרים, כותבים וכמובן מצלמים !

 יום אדום:

מתאים יותר לצעירים (עד גיל 4-5): מתכננים עם הילדים יום שכולו אדום- לובשים אדום, אוכלים מאכלים אדומים, מציירים באדום, מקשטים את הבית בבלונים אדומים וסרטים אדומים וכל דבר אחר שקשור לאדום. כמובן שזה יכול להיות גם צהוב או ירוק או חום (שוקולד.....)

 יום אולימפיאדה:

האולימפיאדה בפתח וזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להעשיר את עולם הידע בכל הקשור למדינות, עמים,  ענפי ספורט שונים ועוד.

מצאתי בספריה ספר מקסים, המעודכן לאולימפיאדה הקודמת:

 "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר"/ג'ייסון פייג' http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=901909

הספר מרכז את המידע על כל המשחקים האולימפיים בעת החדשה, טבלאות עם כמות המדליות של כל מדינה, תיאור של ענפי הספורט השונים, צילומים מרהיבים, עובדות מעניינות וגם "שיאים" של הטבע. מומלץ בחום !

אפשר לארגן בבית אולימפיאדה- להכין מדליות לזוכים (מציירים, כותבים, צובעים, גוזרים, קושרים סרט), להמציא ענפי ספורט שונים ומשונים: שיא קפיצות על רגל אחת, שיא כדרורים, שיא מסירות כדור בלי שיפול על הרצפה, זמן שיא בסידור המיטה, זמן שיא ב"להתלבש בעצמי"- לילדים עם הפרעת קשב יכול להיות מצוין !

כיוון שמדובר בחגיגה בינלאומית, אפשר לחפש באטלס ("האטלס הראשון שלי" בהוצאות שונות) דגלים ומדינות שונות, ערי בירה ומאכלים מאותה ארץ. ספר מצויין על מאכלי עמים לילדים: "ספר הבישול של ילדי כל העולם"/אנג'לה וילקס.

וכמובן שאפשר לצפות ולעקוב אחר המשחקים האולימפיים בטלויזיה.

וזה מוביל אותנו ל...

שבוע עמים (יום יפן, יום איטליה, יום ארצות הברית, יום צרפת, יום סין, יום ישראל):

לא חייבים את כל השבוע, אפשר גם יום אחד:

מכינים דגלים של אותה מדינה, לומידם מהי עיר הבירה ומוצאים תמונות של כמה אתרים מפורסמים (google earth ותמונות כמובן) לומדים כמה מילים שימושיות בשפה השלטת (דרך האינטרנט), אוכלים מאכלים מאפיינים (פיצה, המבורגר, פלאפל, סושי, בגט...), לומדים שיר בשפה השלטת, מאלתרים תלבושות או מתחפשים במה שנשאר מפורים , כותבים שלטים בשפה השלטת (ברוכים הבאים, שירותים, שם המדינה), אפשר לצלם פרסומת לאותה מדינה...

יום משחקים של פעם:

סבתא סורגת, גומי, חבל, גוגואים, קלאס, חמור חדש ועוד.. המשחקים האלו נפלאים וכיפים ויש להם תרומה רבה להתפתחות, ללמידה, לפיתוח מיומנויות חברתיות, מוטוריות, כתיבה, חשבון, מה שתרצו. 

טיולים בארץ:

למי מאיתנו שנשארו לשמור על המולדת (ונשארו בבית בחושך אחרי שכולם טסו לחו"ל), ישנם מסלולי טיול מקסימים וכיפים לכל המשפחה.

שני אתרים מומלצים למשפחות מטיילות:

אתר מפה: www.mapa.co.il ניתן לקבל מידע רב בחינם על טיולים שונים ואירועים ברחבי הארץ. נגישות מלאה לכל המידע באתר היא בתשלום.

אתר טיולי: http://www.tiuli.com/ אתר חינמי, בו מידע על מסלולי טיול רבים לפי איזורים, נושאים, סוג טיול ועוד.

המומלצים שלי לקיץ: שמורת הסטף (היינו היום והיה כיפי ורטוב), נחל השופט, שמורת תל דן, שמורת נחל עמוד (שנה שעברה היינו עם ילדים צעירים, היה נפלא), המג'רסה, רמת הנדיב.

שתהיה לכולנו חופשה נעימה ובטוחה !

אבא ואמא עולים לכתה א'

החופש הגדול כמעט כבר כאן והתחלות חדשות ומרגשות ממתינות מעבר לפינה...

המעבר לכתה א' הוא אחד המעברים המרגשים לילדים ולהורים.

 לקראת כתה א' אני מזמינה אתכם ההורים לסדנת קיץ יחודית וחווייתית:

בסדנא נעסוק בגובה העיניים בנושאים שונים הרלוונטים להתפתחותם של ילדיכם כתלמידים ולכם כהורים תומכים ומלווים בתהליך הלמידה וההתפתחות:

אילו מיומנויות חשוב לפתח בתחומים שונים ?

 כיצד ניתן לפתח מיומנויות אילו בבית באופן חווייתי ומהנה ?

כיצד לבחור ציוד לבית הספר ?

כיצד לארגן את סביבת הלמידה באופן מיטבי ?

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית ?

 ספרים ומשחקים מומלצים (לילדים ולהורים)

המקום לשאול את כל השאלות הכי קטנות (שלא העזתם לשאול) והכי גדולות (ולא היה לכם את מי)

ללמוד כיצד לעזור לילדיכם (ולעצמכם) לקראת המעבר לכתה א'

לקבל ידע וכלים לסייע לילדיכם בשנה הראשונה בביה"ס ובשנים שאחריה

משך הסדנא כשלוש שעות, כולל "הפסקת עשר" וכיבוד קל.

מספר המשתתפים בסדנא :  8-12 משתתפים (וכמו לכתה א'- נעים להגיע עם חברים...)


הסדנא מתאימה גם להורים שכבר עלו לכתה א' עם הגדולים וכעת עולים שוב עם הקטנים (שגדלו בינתיים...)

שימו לב- החלה ההרשמה לסדנא הקרובה :
הסדנא תערך במודיעין, יום שישי 20.7.12, מתחילים בשעה 9:00.

25% הנחה לזוגות

מספר המקומות מוגבל

לפרטים ניתן לפנות אליי בדוא"ל: yaelwy@gmail.com  
או בטל': 054-5665822

על החלון ישבתי וזכרון כתבתי-חלק ב'

 

באחד הפורומים באינטרנט, כתבה אמא לילדה בכתה א' כי המורה מצפה מילדתה להעתיק מילים בכתב, מילים שטרם למדה לקרוא, רק כדי "לתרגל את האותיות".

ילדים בכתה א' מצופים לצייר את אותה אות בשורה עשרות פעמים ומתוך זה ללמוד משהו על כתיבה.

ילדים מצופים לעבור על "קווקווים" ומתוך זה אולי ללמוד משהו על כתיבה.

ילדים מצופים לכתוב גם אם אינם מבינים את מה שהם כותבים ומתוך זה להבין משהו על כתיבה.

האם נכון לצפות מילד לכתוב נכון וברור אם לא מצפים ממנו לחזור אל הטקסט ולקרוא אותו ?

נתחיל עם העובדה שילדים יודעים על כתיבה הרבה לפני שהם לומדים לכתוב באופן פורמלי, כך שלא נכון להתייחס אליהם כאל "טבולה ראסה" כשמתחילים ללמד אותם באופן פורמלי בכתה א'.

ילדים לומדים על כתיבה מהרגע שהם אוחזים בכלי כתיבה ועד לאוניברסיטה, ועלינו המבוגרים להתייחס אליהם כאל בעלי ידע.

מגיל צעיר מאד, אם רק מאפשרים להם, ילדים מתנסים בכתיבה ומנסים למצוא היגיון בשפה הכתובה (אם יש לכם ילדים קטנים, אפילו בני שנתיים, תוכלו לצפות בהם כותבים ומציירים ומבדילים בין הציור לכתיבה).

תהליך ההתפתחות של הכתיבה אצל ילדים דומה לתהליך התפתחות הכתב האנושי, רק שזה לקח לאנושות כ-6000 שנה.

שחיה לומדים רק בתוך המים. לרכוב על אופניים לומדים רק על האופניים.

כתיבה נלמדת מתוך העיסוק בכתיבה עצמה.

בתהליך לימוד הכתיבה בבית הספר ובבית יש לאפשר לילדים הזדמנויות רבות לעסוק בכתיבה ולא רק במרחב המצומצם של המחברת או החוברת אלא גם במרחבים ובהקשרים אחרים.

 למרחב ולהקשר יש השפעה מכרעת על אופי הכתיבה ואיכותה: כתיבה של שלטים, רישום בפנקסים, כתיבת מודעות, פרסומים, מכתבי תודה, כרטיסי ברכה וכתיבה על הלוח.

כדי שילדים יכתבו בהנאה ובמומחיות עלינו "לפרוץ" את גבולות שורת החוברת ושורות המחברת ולאפשר לילדים להתנסות בכתיבה במרחבים שונים, הדורשים התארגנות מרחבית מתאימה: פתקים קטנים ומדבקות, שלטים ענקיים, פנקסים ומעטפות, ניירות מכתבים וכרטיסי ברכה וכן, גם מחברות. "חכמות" ו"טפשות". אך לא רק.

כל אלו יכולים לזמן הזדמנויות יקרות מפז להתנסויות מגוונות וחשובות בכתיבה משמעותית ולפתוח את הנושא לדיון.

וזו נקודה מכרעת בעיני.

כמעט ולא מתקיים דיון סביב הכתיבה בכתה.

בכתה א' אין כמעט בכלל כתיבה חופשית. יש "נכון" או "שגוי" ובעיקר, בתחושה שלי, מירוץ אחר סיום החוברת.

בעיני יש כאן פספוס אדיר.

במרחב הכתתי הציבורי יכולה להיות במה שמעוררת חשיבה ומעוררת שאלות שמתוכן תבוא הלמידה המשמעותית ביותר.

כשנותנים לילדים להתנסות ב"כתיבה ציבורית" בכתה על הלוח או בקבוצה ומאפשרים דיון, שאלות וויכוח -מתקיימת למידה אמיתית, עליה "מנצח" המבוגר שיודע (המורה). מתעוררת ההזדמנות לחשוב על המשמעות ולא על "ציור האותיות" ומתעוררות השאלות: "למה כותבים כך ולא כך ?"

כשמלמדים מדעים מדברים בשפה של שאלות והשערות: שואלים שאלות, מניחים הנחות על סמך ידע קודם, משערים, עורכים ניסויים, "משחקים" עם ההשערות- מאששים או מפריכים אותן ומגיעים למסקנות.

הנחת היסוד היא כי למידה משמעותית מתרחשת מתוך השאלה, מתוך הפעולה ומתוך הדיון הקבוצתי בכתה.

מדוע לא להתייחס כך לכתיבה ?

תפקידנו, ההורים, המורים והמטפלים, להביא את הילדים לחקור ולשאול ולהוביל אותם בדרך של חשיבה אל המוסכמה.

המשך יבוא...

מאמר במתנה כחומר למחשבה :

 http://www-personal.umich.edu/~sbneuman/pdf/nisfornonsense.pdf

ותודה לחנה זלצר על ההשראה !

"סיפורי סבתא"

מוקדש באהבה רבה ובהוקרה גדולה לסבים ולסבתות של ילדיי ולסבים ולסבתות שלי:

לסבתא רוזיקה שתחיה עוד שנים רבות וטובות ולאלו שנפרדתי מהם בכאב במהלך השנים.

חלק מהדברים הכי שימושיים בחיים למדתי מהסבתות והסבים שלי:

ממה לוצ'י נשאה תמיד בתיקה סוכריות טופי (או Tufi כפי שהיתה אומרת), כדי לחלק לילדים בגינה.  היא לימדה אותי איך לעטוף מושבי אסלה במקומות זרים ולשחק שש-בש, וגם לימדה אותי לא לזרוק שום דבר שיכול להיות שימושי למישהו אחר- להשאיר בשקית סגורה על הפח. תמיד יהיה מי שצריך.

סבתא רבתא אומי לימדה אותי איך מכינים דבק מקמח ומים, מסבתא רוזיקה למדתי איך רוקחים ריבה מעלי ורדים וכיצד מזריקים ריבה לסופגניות.

מסבא ויקטור למדתי שסיפור טוב הוא סיפור טוב בכל השפות ומסבא גרשון למדתי שמשפחה זה הדבר הכי חשוב.

בבית של סבתא רוזיקה ישנו עד היום שעון מטוטלת ענק, עם ספרות רומיות, שמצלצל כל שעה עגולה מספר צלצולים לפי השעה וכל חצי שעה צלצול אחד.

כשהייתי באה לישון אצלה, הייתי יושבת על הספה מול השעון וסופרת את הצלצולים.

כך למדתי את הספרות הרומיות.

מחקרים רבים ברחבי העולם חקרו את תרומת הקשר בין סבים ונכדים.

אחד המעניינים ביניהם התפרסם ב-2009  ב-   Psychology  Journal of Family. המחקר נערך ע"י חוקרים ישראלים ובריטים (ביניהם ד"ר שלהבת בן עטר, מביה"ס לעבודה סוציאלית באונ' העברית בירושלים), בקרב למעלה מ-1500 ילדים בגילאי 11-16 באנגליה. הממצא המרכזי של המחקר היה שקשר קרוב בין הנכד ובין סבו וסבתו יכול למזער את בעיות ההתנהגות שלו ולשפר את כישוריו החברתיים, במיוחד במצבי משבר במשפחה.

מחקרים מעניינים נוספים בדקו מה קורה לילדים של אמהות שסבלו מדיכאון לאחר לידה. הוכח כי ילדים שחווים קשר מקביל עם סבא וסבתא סובלים פחות מתופעות הלוואי הרווחות במצבים אלה והתפקוד הרגשי שלהם גבוה יותר, בשל העובדה שהם חוו "התקשרות בטוחה" עם מבוגר משמעותי.

מחקר מעניין נוסף פורסם ב 28/02/2011 ע"י רקפת תבור ב"אפוק טיימס" . המחקר נערך ע"י צוות מאוניברסיטת קונקורדיה בקנדה, בהובלתה של פרופ' שנון הבלת'וויט (Shannon Hebblethwaite) .

נמצא כי בילוי שעות הפנאי עם נכדים מבוגרים (בגילאי 18-24) עוזר לשמור על קשר בין הדורות, ומאפשר לבני הדורות השונים לפתח תחומי עניין משותפים, המאפשרים להם לפתח יחסים בין-דוריים חזקים. המחקר נבנה על בסיס מחקר קודם שגילה שקשרים טובים עם הנכדים עזרו לסבים ולסבתות לחוש טוב יותר לגבי חייהם.

בחדר הטיפולים שלי, המפגשים המרגשים והמשמחים ביותר הם אלו שנוכחים בהם סבים או סבתות. אלו מפגשים שיש בהם הרבה שמחה, גאווה, קבלה ורוגע:

מה יותר כיף מלשחק עם סבא בדמקה או טאקי או כדורסל באמצע השבוע ? או לשחק עם סבתא בבאולינג ולצייר עם צבעי מים ? מה יותר כיף מלשחק, ליצור ולהנות עם סבא וסבתא ולהרגיש הכי הכי עם מי שאני ?

הקשר בין סבים ונכדים הוא קשר קסום ומיוחד.

זהו קשר המאפשר מרחב של קרבה, קבלה ואהבה, הבונה אותנו כבני אדם וכקהילה ומייצר הזדמנויות הדדיות ללמידה ולהתפתחות.

ולקינוח:

המלצה על ספר חכם ומצחיק: "צמריקו" מאת לזלי הלקוסקי, ואיוריו היפיפיים של לי הרפר (הוצאת כנרת)

זהו סיפורו של צמריקו, שאף פעם אינו הולך עם כל עדר, על אמאאא ואבאאא שכל הלילה מורטים לעצמם את הצמר מרוב דאגה ועל סבאאא שתמיד אומר :"אין מה לדאוג".

מומלץ בחום לסבים וסבתות, לנכדים ולהורים.

אתם מוזמנים ליצור עמי קשר לפרטים על הרצאות וסדנאות יחודיות לסבים וסבתות !