יום שבת, 28 בינואר 2012

ילדים- למטבח !


אחד מזכרונות הילדות הנעימים שחרוטים אצלי הם הרגעים בהם בילינו במטבח: הטעמים, הריחות, הכלים המיוחדים והציפיה למה שיצא...
בישראל של שנות ה-70 וה-80, עם ערוץ טלויזיה אחד, בילינו במטבח לא מעט. המטבח אז, ברוב הבתים אצלנו בשכונה, היה חדר סגור וקטן, ממש נחבא אל הכלים. אצלנו הוא היה לבן, אצל השכנים הוא היה בז'.
בארונות הגבוהים (אלו שצריך לטפס על השיש כדי להגיע אליהם) היו ה"אוצרות" של כל משפחה: בביתה של חברתי אחסנו שם קופסאות של קורנפלקס (אז היה זה מצרך נדיר, לא בכל בית), אצלנו אוחסנו שם חבילות ענק של צימקאו.
אחיי ואני היינו מבלים שם עם אמי שעות ארוכות- חותכים במסירות רבה ירקות מבושלים לסלט תפוחי אדמה עם מיונז ביתי, ממלאים אזני המן בפרג ותמרים, ממלאים ביצים בסלט ביצים ומיונז ועוטפים נקניקיות ל"משה בתיבה".

המסורת המשפחתית במטבח ממשיכה גם היום עם ילדיי שלי וגם בעבודתי עם ילדים אני משתמשת לא מעט בבישול:
בטיפולים אנחנו מכינים יחד סלטים, כדורי שוקולד, טחינה, מילקשייק, ג'לי עם פירות, עוגת ביסקויטים ואפילו תפוח אדמה.  קיימים מתכונים רבים שניתן להכין ללא אפיה ודי במיקרוגל או טוסטר ומקצף חשמלי קטן כדי להכין מאכלים שונים בבית ספר או בקליניקה שאינה בתוך בית פרטי.
ילדים שהם תלמידי בית ספר כותבים את המתכונים ומקבלים "שיעורי בית" להכין את המתכון עם ההורים (כגון עוגות ומרקים).
הילדים מגיעים אליי לטיפול עם השקית ובה הכלים והמצרכים שהביאו מהבית, בהתרגשות עצומה ועינים נוצצות לקראת המפגש בינינו.

הבישול והאכילה המשותפים טומנים בחובם עולם מופלא של חוויות מרגשות, משותפות ואינטימיות בין הילד והמבוגר המשמעותי לו, חוויות רב חושיות של טעמים וריחות, רעשים וצבעים ומגע במרקמים שונים.
 תגליות מרגשות מתרחשות בהתעסקות עם הכלים והחומרים השונים: החלבון שהופך לקצף, הסוכר שהופך לקרמל, הבצק שתופח והשוקולד הנמס.

אל תפחדו מלכלוך ובלגן- תפרסו מפה חד פעמית גדולה מניילון על השולחן, תעבדו עם סינרים או בגדים שלא נורא ללכלך ותזכרו שניקיון וסדר הם חלק בלתי נפרד מהעבודה (אולי לא חלק נעים אבל מישהו צריך לעשות את זה).

העיסוק באוכל מהווה הזדמנות נפלאה ללמידה ולהעשרה של הידע על העולם:
כיצד משתמשים בכלים שונים, מה כתוב על אריזות שונות וכיצד פותחים אותן, כיצד נראים חרצנים של פירות וירקות שונים ועוד.

זו הזדמנות להעשרה של השפה עם הכרת שמותיהם של הכלים השונים והפעולות שעושים איתם: מגררים, מקלפים, קורצים, מוזגים, סוחטים, מערבלים, לשים וכו'.
זו הזדמנות ללמידה של מושגים ופעולות של מניה ומדידה: חופן, קמצוץ, קורט, חצי כוס, 100 גרם, 1 קילוגרם, 500 מיליליטר, 2 כפות ועוד.

זו הזדמנות ללמוד על תהליכים- באיזה סדר כדאי לפעול, מה עושים לפני מה, מה לוקח הרבה זמן ומה מעט, כיצד מגיבים חומרים בתנאים שונים (לדוגמא חמאה מומסת על מחבת, חלבון ביצה מוקצף, קרטיב ביתי שקופא, ג'לי שהופך מנוזל למוצק) ועוד.

בעידן שבו ניתן למצוא במקפיאים ועל המדפים בסופר מרקים, בצק שמרים, שניצלים וירקות לקוסקוס שמוכנים תוך 4-12 דקות ילדים לא תמיד רואים תהליכים ומתנסים בהם.
והאמת שזו קצת הרעה החולה של כולנו בכלל- הצורך הזה שהכל יהיה מיידי. כאן ועכשיו.
 כי למי יש זמן ?

אז תפרגנו לעצמכם זמן עם הילדים במטבח-  משהו טוב (גדול או קטן) בטוח יצא משם.
זו ההזדמנות שלכם להיות ביחד בחוויה שיש בה הרבה אהבה ונחמה.

ולקינוח, המלצות שלי לספרי בישול עם ילדים:
  1. "ילדים מבשלים"/ רות סירקיס: ספר ותיק משנות ה-70, אמנם יש בו מתכונים מעט מיושנים אך יש איורים יפים וברורים המסבירים היטב את תהליך ההכנה ובעיקר כי יש לי סימפטיה מיוחדת לספרים ישנים.
  2. "אפיה זה משחק ילדים"/קרין גורן: אני "מכורה" למתכונים שלה. פשוטים וטעימים ותמיד יוצא מעולה וסוחט מחמאות. יש צילומים שמסבירים יפה את תהליך ההכנה וגם DVD עם הדגמה של מתכונים נבחרים, ואפילו מקום לרשום הערות ומתכונים פרטיים.
  3. "ספר הבישול של ילדי כל העולם"/אנג'לה וילקס ופיונה ואט: ספר מיוחד ובו מתכונים מכל העולם. יש צילומים מרהיבים של חומרי גלם שאינם בהכרח מוכרים כאן בישראל, קצת מידע על הנהוג לאכול במדינות שונות ואיורים המסבירים את תהליך ההכנה.
  4. "פיצה-פיתה"/דנית סלומון: אורח חדש אצלנו בספריית המטבח. צבעוני ומרהיב, בראשיתו רשימה של חומרי גלם וכלים שונים ומה עושים איתם, שדרוגים מקוריים למתכונים מוכרים וגם חידושים מפתיעים.
ואיך אפשר בלי מתכון ?
הנה לכם קישור למתכון של עוגת טחינה של קרין גורן :
הילדים שלי כבר מכירים אותו כמעט בעל פה, העוגה שנמצאת כל השבוע על השיש וכל מי שעובר "רק מיישר"-
http://www.carine.co.il/htmls/page_2816.aspx?c0=14681&bsp=13099&bss53=13070

יום שבת, 21 בינואר 2012

איך לבחור מרפאה בעיסוק לילד שלי ?


נגיד שמשהו בבטן מרגיש לכם ש"משהו לא בסדר" או שהגננת המליצה או שהמורה כבר לוחצת שכדאי ללכת עם הילד לטיפול בריפוי בעיסוק.
נגיד שיש לכם כבר רשימה של מרפאות בעיסוק מקופת חולים, מדפי זהב, מהאינטרנט, מחברים.
איך תדעו מי הכי מתאימה לילד שלכם ?
קחו לכם כמה נקודות למחשבה לפני שמתחילים:

1שאלו על תעודת הכרה במעמד של משרד הבריאות

זו נקודה חשובה ביותר. מקצוע הריפוי בעיסוק הוא מקצוע פארא רפואי ומעוגן בחוק מקצועות הבריאות. אדם שטוען שהוא מרפא בעיסוק ואין ברשותו תעודת הכרה במעמד של משרד הבריאות פועל בניגוד לחוק.זו נקודה חשובה לגבי כל איש מקצוע שתפנו אליו- לשאול ולוודא שיש בידו רישיון לעסוק במקצוע מטעם גורם ממשלתי מוסמך.

למרפאים בעיסוק הנמצאים בהסדר עם קופות החולים יש בודאות תעודת הכרה במעמד תקפה, כיוון שזהו תנאי להתקשרות שלהם עם קופת החולים.
כדי לקבל החזרים מחברות הביטוח, במסגרת הביטוחים המשלימים, תהיו חייבים לצרף העתק תעודת הכרה במעמד של המרפאה בעיסוק, לתביעה שלכם.

ועכשיו סיפור: לפני כמה שנים נתקלתי באחד מהאתרים בהם מפרסמים אנשי מקצועות טיפוליים שונים את עצמם. אין חובה לשלוח לאתר המפרסם תעודות או רישיונות רלוונטים וכך גיליתי (במקרה) מישהי שמפרסמת את עצמה כמרפאה בעיסוק כשלמעשה מעולם לא למדה את המקצוע. אותה גברת טענה שהיא עושה "ריפוי בעיסוק" לילדים ואנשים מגיעים אליה עם הילדים שלהם לטיפול.

לכן זו נקודה שלא מוותרים עליה. שרלטנים יש בלי סוף ולא כל אחד שמשחק עם ילדים או מצייר איתם הוא "מרפא בעיסוק".

2שאלו על ידע וניסיון מקצועי

כמו בעולם הרפואה והפסיכולוגיה, גם מרפאים בעיסוק הם בעלי התמחויות שונות:
בתחום הילדים, בתחום בריאות הנפש, בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בתחום הגריאטריה וכו'.

מרפאים בעיסוק ממשיכים לעבור הדרכה והכשרה מקצועית מתקדמת במסגרות שונות של לימודי המשך, באוכלוסיות בהן הם מטפלים.

בתחום הספציפי לילדים יש עוד "תת-התמחויות" רבות: טיפול בילדים עם הפרעות תקשורת, עם ליקויים נוירולוגים, עם פיגור שכלי, עם הפרעות קשב, עם ליקויי למידה, עם קשיים בויסות חושי, עם קשיים בכתיבה, עם עיכוב התפתחותי ועוד ועוד ועוד.

כשאתם מחפשים מרפאה בעיסוק לילד שלכם, חשוב שתבדקו איתה (או איתו, יש גם גברים) אם יש לה ניסיון, ידע והכשרה בתחום שבגללו הגעתם לטיפול.

לא פחות חשוב:

מקצועיות של מטפל מתבטאת גם בהכרת גבולות הידע המקצועי שלו- במה הוא יודע לטפל ובמה הוא לא וכדאי שתפנו למישהו אחר, שכן מומחה בתחום: מרפאה בעיסוק אחרת או אולי איש מקצוע מדיסציפלינה שונה.

3שאלו אנשים שאתם סומכים עליהם

זה תמיד כדאי- לשאול אנשים שאתם מכירים וסומכים עליהם- קרובים,חברים, מורים, גננות.

תשאלו על הניסיון האישי או המקצועי שלהם עם המרפאה בעיסוק- על החויה האישית, הגישה לילד, הגישה להורים, התהליך שעברו, האם היו מרוצים מסוף התהליך 

כמובן שככל ששומעים על מישהו דברים טובים כנראה שיש בהם דבר, אבל: "ברפואה כמו באהבה – אין תמיד ואין אף פעם", אז ברשותכם אסייג את הנקודה הזו בנקודה הבאה והיא:

4. הכי חשוב: תקשיבו לבטן שלכם

רק תציצו הצצה קצרה בפורומים שונים לגבי המלצות על רופאי נשים למשל – על כל שתי ממליצות נלהבות תהיה אחת לפחות שהיתה לה חויה הפוכה לגמרי.

מדובר כאן בבני אדם המטפלים בבני אדם. מעבר לידע ולניסיון המקצועי יש כאן חיבור בין אנשים, תקשורת ואמון הנבנה עם הזמן.

כבר היו אצלי בטיפולים לאורך השנים ילדים שהיה להם מאד קשה בטיפולים. גם להורים שלהם לא היה קל להיות שם ולראות את הקושי הזה.

אל תדאגו: לכולם שלום- כולם נשארו ועברו תהליך משמעותי.  כולם נפרדו בחיבוק גדול ועד היום באים לבקר ומתגעגעים (וגם אני).

מה היה משותף להם ?

שאהבתי אותם מעומק לבי וידעתי שאעשה בשבילם את כל מה שאני יודעת כדי לעזור להם- והם ידעו והרגישו זאת היטב.

שהיתה תקשורת פתוחה וכנה עם כל ההורים, חפה מאקסיומות של "נכון" ו"לא נכון":

היו אפשרויות, היו נסיונות, היו גם טעויות והיו גם הרבה שמחות גדולות על נצחונות קטנים.

אז אם אחרי פגישה אחת או שתיים או חמש משהו מרגיש לכם לא נכון ולא מתאים- אל תתביישו לשאול, לחשוב ביחד- אמנם המרפאה בעיסוק היא מומחית בתחומה אבל המומחים הגדולים ביותר לילד שלכם הם אתם- ההורים.

אל תבהלו אם הילדה שלכם בוכה בטיפולים או מתנגדת ולא משתפת פעולה – תנו לה ולכם ולמרפאה בעיסוק הזדמנות, ובעיקר תנו הזדמנות לתהליך.

תקשיבו לבטן שלכם או ל"אינטואיציה" : מה היא עושה כדי ליצור "חיבור" עם הילד שלי ? איך אני מרגישה ? איזו אוירה יש ? האם אני מרגישה שאנחנו נמצאים בידיים טובות ?

ואם לא הולך ? גם זה קורה. כולנו בני אנוש (זוכרים ?)

המרפאה בעיסוק יכולה להיות "תותחית על" או "מאד בסדר" ועדיין זה לא הלך- החיבור לא היה "זה",  המשפחה שלכם היתה בתקופה קשה, אתם לא הייתם פנויים, יכולות להיות הרבה סיבות התלויות בנסיבות.

זה בסדר לעצור ולנשום.
 זה בסדר לעצור ולחשוב.
 זה בסדר לעצור ולנסות שוב בזמן אחר, אולי במקום אחר, עם מטפל אחר:

"After all... tomorrow is another day"
Scarlett O'Hara, “Gone with the wind”, 1939

ולקינוח: איך האינטואיציה עובדת ? ראיון של אורן הוברמן עם פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל:


יום שני, 16 בינואר 2012

חוג "הכנה לכתה א'"- למה זה טוב ומי בכלל צריך את זה ?



בכל שנה בחורף, עם הרישום לבתי הספר, זה מתחיל...
לאט לאט מתחילה לחלחל תחושת הלחץ והחרדה בפופיק של הורים רבים סביב הדבר שנראה כמאיים מכל: כתה א' !
רובנו מדחיקים את החרדה הקלה שאחזה בנו וחוזרים לעיסוקינו היומיומיים..
 ואז !
ביום שישי בבוקר, ללא התראה מוקדמת, עם הקפה ותוך כדי דפדוף תמים ובלתי מזיק במקומון או גלישה שגרתית ברשת, הם מופיעים שם בגדול- הפרסומים של המכונים השונים לחוגי הכנה לכתה א' :

"האם ילדך מוכן לכתה א' ???",
"לכל מי שרוצה להגיע רגוע ומוכן לכתה א'..."
"הכנה איכותית ומקצועית לכיתה א` חשובה כדי לאפשר לילדך להגיע לביה"ס עם הידע הנדרש - ומתוך תחושת ביטחון ומסוגלות,
לקראת נקודת הזינוק החשובה בחייו !"


הזיעה הקרה כבר מורגשת , מלווה בדפיקות לב מואצות וביובש בפה :
אלוהים שישמור ! כתה א' ! זה אוטוטו ! הילד מוכן ?? אנחנו מוכנים ? ? אמאל'ה !!!!!!
הרשומה הזו מוקדשת לכל ההורים העולים לכתה א'...


לא חייבים ללכת לחוג הכנה לכתה א'.

כולנו הלכנו לכתה א' בלי לקבל "תעודת הסמכה" של מכון זה או אחר ולמרבה הפלא- רובנו  גם עלה לכתה ב' וסיים לפחות את ביה"ס היסודי. רובנו הגדול.
ילדים ללא קשיים ובשלים רגשית מתכוננים מספיק לכתה א' בגן חובה (ועוד הרבה לפני כן).  
לצערי, במקרים רבים גן חובה נראה כבר מזמן כמו התחלת כתה א':
רבים המקרים בהם הלחץ של "מה יהיה בכתה א'" מופעל על ילדים עוד מגן טרום חובה ואז במקום לעשות מה שצריך לעשות בגן -לשחק, ללמוד להשתמש בכלים וחומרים, לרכוש מיומנויות חברתיות והרגלים, הדגש בגן הוא על זיהוי אותיות, עיצוב מספרים וכו'.
אני שומעת על לא מעט מקרים שבהם הגננת מלחיצה, הילדים מתוסכלים וההורים לחוצים כי נדרשים מהם כישורים ומיומנויות שאינם תואמים את השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.
כך ילדים מגיעים לכתה א', שבעים עד כדי בחילה מחוברות ודפי עבודה משעממים , ובמקום להגיע עם סקרנות ללמידה מתקבלת תוצאה הפוכה
חוג הכנה לא' אינו נחוץ לכל ילדי ישראל.

זהו חוג חיוני וחשוב לילדים שיש סיבה מספיק טובה לאפשר להם לתרגל מיומנויות שונות, בקבוצה קטנה ותומכת, כהמשך של טיפול פרטני עם ליווי של אנשי מקצוע.

החרדה של ההורים והלחץ הסביבתי מביאים למצב שבו הורים לילדים מפותחים, נבונים, בעלי מיומנויות תקינות, נלחצים מזה שללא חוג הילד לא יהיה מוכן לכתה א'.
הידע אינו נחלתם של אנשי המקצוע השונים אלא גם מצוי בידיהם של הגננות וההורים.
ההורים והגננות הם אלו אנשי המקצוע הראויים והטובים ביותר להכין את הילד לכתה א'.
הם הראשונים לזהות כישורים, לזהות קשיים, ללמד הרגלים ומיומנויות.
ילד בגן חובה שעדיין מלבישים אותו למשל, שנרדם עם מוצץ או טיטול, שאין לו תפקידים, שמתקשה להתמודד עם תסכולים, שלא מסוגל להפסיד במשחק- לא יעזור לו שום חוג הכנה לא' .
אילו מיומנויות שלומדים ומתנסים בהן יומיום, בגן ובבית.
גננות מקצועיות והורים אחראים יודעים לקבל הדרכה במידת הצורך.
ההורים הם התרפיסטים והמורים הכי טובים שיהיו לילדיהם למשך כל החיים, הרבה אחרי כתה א'.
הצורך שלנו, כהורים, לרשום את הילדים לחוג הכנה נובע קודם כל מהחששות הטבעיים שלנו לגבי ההתאקלמות הראשונית של הילד בכתה א':
הרצון שלנו שיגיע עם הידע הדרוש, שירגיש שהוא יודע ובואו נודה: לא נרגיש רע עם עצמנו אם הוא ידע קצת יותר מאחרים...

השתתפות בחוג הכנה לכתה א' לא תמנע קשיים בלמידה, במידה והם קיימים.

ההשתתפות בחוג לא תתן להורים "פטור" מלשבת אחר כך עם ילדיהם ולהשקיע את כל הזמן והסבלנות כדי לעזור להם להתאמן בהרגלי הלמידה וההתארגנות החדשים, שיהיו חלק בלתי נפרד מעיסוקיהם כתלמידים, הרבה אחרי כתה א'.

אז אם אתם מכירים הורים, שרואים פרסומים בעיתונים ובטלויזיה ומתחילים לסמוך פחות על עצמם  ועל ילדיהם ולהלחץ, ולא מתוך קושי אמיתי של הילד אלא מתוך חשש "שמא לא יגיע מוכן כמו אלו שהיו בחוג"  - תמסרו להם שהם יכולים להרגע.
תמסרו להם שהם יכולים לסמוך על עצמם ועל ילדיהם ולהיות מספיק קשובים למה שהם באמת צריכים.

מי שמוכן – מספיק מוכן גם בלי חוג , ומי שלא ?

עבור ילדים שזקוקים להתנסויות נוספות או לטיפול (פרטני או בקבוצה) בשל קשיים בתחומים שונים חוג שכזה יכול בהחלט לסייע ולאפשר הזדמנויות לתרגל מיומנויות שונות.
 אך שלא תהיינה אשליות: במקרים רבים החוג אינו מספיק והינו השלמה לתהליכים טיפוליים אחרים שעוברים הילד ומשפחתו ולא תחליף להם.

ואם בכל זאת עדיין מכרסם בכם החשש הזה בפופיק, ובכל זאת אתם מרגישים לא מספיק מוכנים:

בואו אתם לחוג !

לבד או עם חברים, אני מזמינה אתכם לחוג הכנה להורים:

לשאול את כל השאלות הכי קטנות והכי גדולות שמטרידות אתכם ולא היה לכם את מי לשאול
ללמוד כיצד לעזור לילדיכם (ולעצמכם) לקראת המעבר לכתה א'
לקבל ידע וכלים לסייע לילדיכם בשנה הראשונה בביה"ס

לפרטים ניתן לפנות אליי בדוא"ל: yaelwy@gmail.com

ולקינוח- מאמר שפרסם יאיר לפיד ב- 2002, שתמיד מרגש אותי מחדש (מומלץ להכין טישו) :