נגיד שמשהו בבטן מרגיש לכם ש"משהו לא בסדר" או שהגננת המליצה או שהמורה כבר לוחצת שכדאי ללכת עם הילד לטיפול בריפוי בעיסוק.
נגיד שיש לכם כבר רשימה של מרפאות בעיסוק מקופת חולים, מדפי זהב, מהאינטרנט, מחברים.
איך תדעו מי הכי מתאימה לילד שלכם ?
קחו לכם כמה נקודות למחשבה לפני שמתחילים:
1. שאלו על תעודת הכרה במעמד של משרד הבריאות
זו נקודה חשובה ביותר. מקצוע הריפוי בעיסוק הוא מקצוע פארא רפואי ומעוגן בחוק מקצועות הבריאות. אדם שטוען שהוא מרפא בעיסוק ואין ברשותו תעודת הכרה במעמד של משרד הבריאות פועל בניגוד לחוק.זו נקודה חשובה לגבי כל איש מקצוע שתפנו אליו- לשאול ולוודא שיש בידו רישיון לעסוק במקצוע מטעם גורם ממשלתי מוסמך.
למרפאים בעיסוק הנמצאים בהסדר עם קופות החולים יש בודאות תעודת הכרה במעמד תקפה, כיוון שזהו תנאי להתקשרות שלהם עם קופת החולים.
כדי לקבל החזרים מחברות הביטוח, במסגרת הביטוחים המשלימים, תהיו חייבים לצרף העתק תעודת הכרה במעמד של המרפאה בעיסוק, לתביעה שלכם.
ועכשיו סיפור: לפני כמה שנים נתקלתי באחד מהאתרים בהם מפרסמים אנשי מקצועות טיפוליים שונים את עצמם. אין חובה לשלוח לאתר המפרסם תעודות או רישיונות רלוונטים וכך גיליתי (במקרה) מישהי שמפרסמת את עצמה כמרפאה בעיסוק כשלמעשה מעולם לא למדה את המקצוע. אותה גברת טענה שהיא עושה "ריפוי בעיסוק" לילדים ואנשים מגיעים אליה עם הילדים שלהם לטיפול.
לכן זו נקודה שלא מוותרים עליה. שרלטנים יש בלי סוף ולא כל אחד שמשחק עם ילדים או מצייר איתם הוא "מרפא בעיסוק".
2. שאלו על ידע וניסיון מקצועי
כמו בעולם הרפואה והפסיכולוגיה, גם מרפאים בעיסוק הם בעלי התמחויות שונות:
בתחום הילדים, בתחום בריאות הנפש, בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בתחום הגריאטריה וכו'.
מרפאים בעיסוק ממשיכים לעבור הדרכה והכשרה מקצועית מתקדמת במסגרות שונות של לימודי המשך, באוכלוסיות בהן הם מטפלים.
בתחום הספציפי לילדים יש עוד "תת-התמחויות" רבות: טיפול בילדים עם הפרעות תקשורת, עם ליקויים נוירולוגים, עם פיגור שכלי, עם הפרעות קשב, עם ליקויי למידה, עם קשיים בויסות חושי, עם קשיים בכתיבה, עם עיכוב התפתחותי ועוד ועוד ועוד.
כשאתם מחפשים מרפאה בעיסוק לילד שלכם, חשוב שתבדקו איתה (או איתו, יש גם גברים) אם יש לה ניסיון, ידע והכשרה בתחום שבגללו הגעתם לטיפול.
לא פחות חשוב:
מקצועיות של מטפל מתבטאת גם בהכרת גבולות הידע המקצועי שלו- במה הוא יודע לטפל ובמה הוא לא וכדאי שתפנו למישהו אחר, שכן מומחה בתחום: מרפאה בעיסוק אחרת או אולי איש מקצוע מדיסציפלינה שונה.
3. שאלו אנשים שאתם סומכים עליהם
זה תמיד כדאי- לשאול אנשים שאתם מכירים וסומכים עליהם- קרובים,חברים, מורים, גננות.
תשאלו על הניסיון האישי או המקצועי שלהם עם המרפאה בעיסוק- על החויה האישית, הגישה לילד, הגישה להורים, התהליך שעברו, האם היו מרוצים מסוף התהליך
כמובן שככל ששומעים על מישהו דברים טובים כנראה שיש בהם דבר, אבל: "ברפואה כמו באהבה – אין תמיד ואין אף פעם", אז ברשותכם אסייג את הנקודה הזו בנקודה הבאה והיא:
4. הכי חשוב: תקשיבו לבטן שלכם
רק תציצו הצצה קצרה בפורומים שונים לגבי המלצות על רופאי נשים למשל – על כל שתי ממליצות נלהבות תהיה אחת לפחות שהיתה לה חויה הפוכה לגמרי.
מדובר כאן בבני אדם המטפלים בבני אדם. מעבר לידע ולניסיון המקצועי יש כאן חיבור בין אנשים, תקשורת ואמון הנבנה עם הזמן.
כבר היו אצלי בטיפולים לאורך השנים ילדים שהיה להם מאד קשה בטיפולים. גם להורים שלהם לא היה קל להיות שם ולראות את הקושי הזה.
אל תדאגו: לכולם שלום- כולם נשארו ועברו תהליך משמעותי. כולם נפרדו בחיבוק גדול ועד היום באים לבקר ומתגעגעים (וגם אני).
מה היה משותף להם ?
שאהבתי אותם מעומק לבי וידעתי שאעשה בשבילם את כל מה שאני יודעת כדי לעזור להם- והם ידעו והרגישו זאת היטב.
שהיתה תקשורת פתוחה וכנה עם כל ההורים, חפה מאקסיומות של "נכון" ו"לא נכון":
היו אפשרויות, היו נסיונות, היו גם טעויות והיו גם הרבה שמחות גדולות על נצחונות קטנים.
אז אם אחרי פגישה אחת או שתיים או חמש משהו מרגיש לכם לא נכון ולא מתאים- אל תתביישו לשאול, לחשוב ביחד- אמנם המרפאה בעיסוק היא מומחית בתחומה אבל המומחים הגדולים ביותר לילד שלכם הם אתם- ההורים.
אל תבהלו אם הילדה שלכם בוכה בטיפולים או מתנגדת ולא משתפת פעולה – תנו לה ולכם ולמרפאה בעיסוק הזדמנות, ובעיקר תנו הזדמנות לתהליך.
תקשיבו לבטן שלכם או ל"אינטואיציה" : מה היא עושה כדי ליצור "חיבור" עם הילד שלי ? איך אני מרגישה ? איזו אוירה יש ? האם אני מרגישה שאנחנו נמצאים בידיים טובות ?
ואם לא הולך ? גם זה קורה. כולנו בני אנוש (זוכרים ?)
המרפאה בעיסוק יכולה להיות "תותחית על" או "מאד בסדר" ועדיין זה לא הלך- החיבור לא היה "זה", המשפחה שלכם היתה בתקופה קשה, אתם לא הייתם פנויים, יכולות להיות הרבה סיבות התלויות בנסיבות.
זה בסדר לעצור ולנשום.
זה בסדר לעצור ולחשוב.
זה בסדר לעצור ולנסות שוב בזמן אחר, אולי במקום אחר, עם מטפל אחר:
"After all... tomorrow is another day"
Scarlett O'Hara, “Gone with the wind”, 1939
ולקינוח: איך האינטואיציה עובדת ? ראיון של אורן הוברמן עם פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל:
תודה ששיתפת את הסיפור שלך. זה ממש מקומם לחשוב שאישה כמו ה"מטפלת" הזאת מטפלת בילדים ללא רשיון או הכשרה מתאימה. זאת אחריות ענקית לטפל באנשים ובמיוחד בילדים ואני מקווה שהדין נעשה כי מדובר בהונאה, רשלנות רפואית והתחזות.
השבמחק